Make your own free website on Tripod.com

רקע היסטורי

 

בראשית שנות ה50 התרבו ההסתננויות של פלסטיניים לשטח ישראל.

בתחילה היו אלה פלטים שהתגוררו במחנאות סמוך לקווי שביתת הנשק, ובהמשך התחילו ההסתננויות להתגבר, ולהיות בעלות אופי פלילי ופולטי.

חברות מאורגנות, בעיקר ביוזמת נכבדים עמידים (שיח'ים), הסתננו לשם גניבה מן המשקים החקלאיים, להברחת סמים מלבנון וירדן למצריים, ולרציחת מתיישבים יהודים.

"הועד הערבי העליון" טיפח את ההסתננות כאמצעי לחימה שמטרתו לערער את שביתת הנשק, ולפגוע בהתקדמות המסע ומתן המדיני עם ירדן ומצריים.

מעשי הטרור כללו: פיצוץ מכני מים, הצתת שדות, עקירת עצים ומלכוד דרכי תחבורה.

התמודדות עם ההסתננויות טופלה הן ע"י משטרת וישראל והן ע"י הצבא. בנוסף הוקמה "ההגנה המרחבית", בה שולבה ההתיישבות בהגנה על ישובים, וכן מג"ב.

צה"ל פעל בשיטות שכללו: מארביו וביצוע סריקות למציאת מסתננים. לאחר שלא נפסקו מעשיי החבלה החל צה"ל, בשנת 51, בפעילויות מעבר לקו הגבול שעיקרו שיבוש דרכי תחבורה, ופעולות תחבולה זהירות.

בתחילת 1953 גברו פעולות צה"ל מעבר לגבול וכללו גם חדירה לכפרים לשם פגיעה בנפש וברכוש. פעולות אלה בוצעו ע"י חי"ר וצנחנים. ההצלחה בפעולות אלו לא הייתה רבה ולעשה אפשר לומר אפילו כישלונות חמורים. כדי להתגבר על כך הוקמה יחידה סודית, יחידה 101, שבראשה עמד אריאל שרון.

בסוף 1953 החלה מצריים בגיוס תושבי מחנות פליטים לחיזוק הכוח הצבאי בעזה. בסוף 1954 החל המודיעין המצרי להכין את היחידות הפלסטיניות להסתננות לישראל. באפריל 1955 הוקמה יחידת "פאדין" שפירושה מקריבי נפשם למות. הם עשו פעולות טרור לערער את החיים בישראל. בשלב זה גברה פעילות התגמול שהשיא היה בפעולת עזה בשנת 54.

באותה תקופה התעורר בארץ ויכוח על פעולות התגמול שהגבירו את המתח בין הצבאות. מתח זה נקטע רק עם פרוץ מלחמת סיני ב1956. זה היה הרקע לפעילות שהשתתף בה סבי בסוף 54 מול המצריים, באזור ניצנים, ונפצע.

 

 

חזור